פסק-דין בתיק פש"ר 5583-09

1. בפניי ערעור הנושה, כחלון מזל, על החלטת הנאמן בתביעת החוב אשר הוגשה מטעמה במסגרת הליכי פשיטת הרגל המתנהלים נגד החייבת, עדנה אביבי.

2. בהחלטתה מיום 19.1.11, הורתה כב' השופטת נצר על בדיקת תביעת החוב בה עסקינן והסמיכה  את המנהל המיוחד דאז (הנאמן דהיום)  לבדוק  תביעת החוב; יחד עם זאת, לאור מורכבותה של תביעת החוב מונה כמומחה, באישור בית המשפט, רו"ח אילן רחמים ירושלמי כבעל תפקיד לצורך בחינת  תביעת החוב. בחוות דעתו נדרש המומחה לשערך את חובה של החייבת למערערת  נכון למועד מתן צו הכינוס, היינו יום 1.10.09, לרבות חישובי ריבית והצמדה.

3. בחוות דעתו מיום 12.6.11, קבע רו"ח אילן רחמים כי לא רק שהחייבת סילקה את חובה לנושה אלא ששולם ביתר סך של 185,080.11 ש"ח. הנאמן אימץ את חוות הדעת ודחה את תביעת החוב מטעם הנושה תוך שקבע כי על הנושה להשיב לקופת פשיטת הרגל את התשלומים ששולמו לזכותה ביתר.  החלטה זו היא מושא הערעור המונח בפני.

4. בבסיסו של הערעור הונחה חוות דעת מטעם רו"ח גלעד כץ מיום 20.2.12, לפיה נכון למועד כתיבת חוות הדעת נותר חוב לזכות המערערת בסך של 1,124,854.6 ש"ח.  

5.                  בדיון מיום 11.9.12 הודיע ב"כ המערערת כי המחלוקת היחידה העומדת להכרעת בית המשפט בסוגיה הנדונה נסובה סביב השאלה  האם חוב החייבת למערערת הוא חוב "שניתן להגדירו כחוב מוסכם בעת החלת סעיף 75 לפקודה  "

6.                   בחוות דעתו, אשר כדלעיל אומצה ע"י הנאמן במלואה, העמיד רו"ח אילן רחמים את שיעור הריבית וההצמדה על 3%. לשיטתו,  בקובץ הנחיות אשר פרסם הכונ"ר לבעלי תפקידים מטעמו, הנושא את השם "קווים מנחים לבעלי תפקיד לבדיקה והכרעה בתביעות חוב", ניתנה הנחייה לפיה בחובות שאינם חובקים ריבית הסכמית יש לחשב את הריבית בהתאם לס' 1 וס' 75 לפקודת פשיטת הרגל; ס' 1 לפקודה קובע כי הפרשי הצמדה וריבית יהיו הפרשי הצמדה וריבית לא צמודה של  3% לשנה.

7.                  החייבת הטילה יהבה על החלטת הנאמן, אשר אדניה נוסדו על חוות דעתו של רו"ח רחמים; אף לשיטתה, ס' 75 לפקודה מסדיר את סוגיית שערוך ריבית שאינה הסכמית עד למועד מתן צו הכינוס.

8.                  מהצד השני של המתרס, אוחזת המערערת בטענה כי נדרש היה להחיל על החוב בתקופה שתחילתה במועד פתיחת תיק ההוצל"פ  וקיצה במתן צו הכינוס את הריבית לפי חוק ההוצאה לפועל.

9.                  בסעיף 10 למסמך שכותרתו "הערות לתגובת החייבת בהתאם להחלטה מיום 18.4.12 " ציין ב"כ המערערת כי  במקרה שלפנינו נפתח תיק הוצל"פ נגד החייבת והתוספת לקרן החוב קרי ריבית והצמדה הוצאות משפט ושכ"ט נקבעו בחוק ולפיכך  בוודאי " שאפשר לראות זאת כדבר מוסכם ע"י נושה וחייב שיש לציית להוראות חוק" . בנסיבות אלה ביקש ב"כ המערערת לקבוע כי מאחר ובעניננו פתחה המערערת תיק הוצל"פ כנגד החייבת יש לראות בחוב הקבוע בתיק ההוצל"פ בכללותו כחוב שיש לגביו הסכם  .

10.              מתוך האמור לעיל עולה כי לשיטת מערערת  בנסיבות בהן נפתח תיק הוצל"פ לגביית החוב, נוצר חיוב לשלם חיובים נוספים הקבועים בחוק ההוצל"פ כמו למשל- הפרשי ריבית והצמדה, שכ"ט עו"ד, הוצאות משפט וכדו' ויש להתייחס לאותם חיובים כחוב מוסכם בעת החלת סעיף 75 לפקודה . בנוסף  העלתה המערערת טענה ולפיה, בנסיבות בהן נפתח תיק הוצל"פ יש להכיר בחוב כחוב הכולל ריבית הסכמית ולהחיל בענייננו את הוראות ס' 134 לפקודה הדן בשערוך חוב הטומן בחובו ריבית הסכמית. חוות דעתו של רו"ח גלעד כץ, אשר כדלעיל הוגשה מטעם המערערת, התבססה על שיטת המערערת ולפיה יש להחיל לעניין שערוך החוב את חוק ההוצאה לפועל.

דיון

11.               האכסניה המשפטית לחישובי ריבית והצמדה עובר למתן צו הכינוס מצויה בס' 75 ובס' 134 לפקודת פשיטת הרגל.  בהוראות חוק אלו הסדיר המחוקק את שיעורם של הריבית וההצמדה בגין חובות בני תביעה בהליכי פשיטת הרגל, ממועד פירעון החוב ועד למועד מתן צו הכינוס. ס' 75 עניינו בהסדרת שיעור הריבית וההצמדה בגין חובות שלא נתגבשה בעניינם הסכמה לעניין שיעור הריבית, כדלקמן:

"כל חוב בסכום קבוע שאין לגביו הסכם לשלם ריבית או פיצוי אחר בשל פיגור בתשלום, וביום מתן צו הכינוס כבר עבר זמן פירעונו והוא בר תביעה בהליכי פשיטת הרגל, רשאי הנושה לתבוע עליו ריבית או הפרשי הצמדה וריבית לתקופה שמזמן הפירעון שנקבע במסמך ועד לתאריך הצו, ואם לא נקבע במסמך זמן פירעון- לתקופה שמן היום שבו נמסרה הודעה לחייב ועד לתאריך הצו, ובלבד שבהודעה נאמר שידרשו ממנו ריבית או הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית כאמור".

ס' 134 (א) לפקודה תכליתו להסדיר את פסיקת הריבית והצמדה בגין חוב הטומן בחובו ריבית מוסכמת או פיצוי חלף הריבית, כדלקמן:

" הוכר חוב בפשיטת רגל, והוא כולל ריבית או כל תמורה כספית במקום ריבית-  הריבית או התמורה ייחשבו, לענין דיבידנד, בשיעור שאינו עולה על השיעור שנקבע לענין סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961".

מגמת היסוד בהוראות חוק אלו, אשר נועדו להסדיר את חישובי הריבית בגין חוב בר תביעה בהליכי פשיטת הרגל עניינה בשמירת ערכם הריאלי של החובות בצד מניעת נשיכת נשך בחייב בייחוד בסיטואציה המיוחדת של פשיטת הרגל עת יתר הנושים הם שיישאו בנטל הנשך; שהרי אז יימצא הנושה שיש לו הסכם ריבית נהנה על חשבון יתר הנושים וזאת במקום שיחלוק עמם במאסת נכסי החייב באופן שוויוני. לשם הגשמת תכלית זו, עוגנה בס' 75 הסמכות לשמור על ערכם הריאלי, נכון למועד הפירעון, של חובות אשר לא הוסכם לגביהם על ריבית בדומה להוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה; בעניינו הלכה פסוקה כי יש לפנות להגדרות הריבית וההצמדה המעוגנות בס' 1 לפקודת פשיטת הרגל ובהן הועמד שיעור הריבית וההצמדה על 3% לשנה. בד בבד, הוגבל בס' 134 לפקודה שיעור הריבית וההצמדה בגין החובות הטומנים בחובם ריבית הסכמית לשיעור שאינו עולה על ס' 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה (רע"א 4644/92 חנן ורבקה יובל נ' הכונ"ר, פ"ד מז(4) 866; ראה גם רע"א 1202/95, 3472/95, בנק לאומי לישראל בע"מ נ' לבנת, נג (ג) 759).

12.              צא ולמד, המחוקק הסדיר ברחל ביתך הקטנה את אופן פסיקת הפרשי הריבית וההצמדה בגין חובות בני תביעה בהליכי פשיטת הרגל. עת ניתן צו כינוס בעניינו של חייב, חוק ההוצאה לפועל נעדר נפקות לעניין חישובי הריבית וההצמדה וההוראות הספציפיות המעוגנות בפקודת פשיטת הרגל גוברות. חלק ניכר ולא מבוטל מתביעות החוב המוגשות נגד חייבים במסגרת הליכי פשיטת הרגל מושתתות על חובות שנפתחו בגינם תיקי הוצל"פ . בנסיבות אלה אין ליתן עדיפות לאדם שפתח תיק הוצל"פ שנים לפני מתן צו הכינוס , ולטובתו נצברו הריביות המיוחדות הנקובות בחוק ההוצל"פ על פני אדם שפתח תיק הוצל"פ כנגד החייב זמן לא רב לפני מתן צו הכינוס . בנסיבות אלו, כל פרשנות אחרת עלולה לסכל את תכליותיה של פקודת פשיטת הרגל, מחד גיסא - לכנס את נכסי החייב ולחלקם באופן שוויוני בין הנושים ומאידך גיסא- להביא את החייב לפתוח דף חדש בחייו. על מנת לחדד את הקושי בהחלת ריבית שהיא מעבר לשיעור הנקוב בחוק פסיקת ריבית והצמדה, ניתן להציג את דברי הנשיא (כתוארו אז) שמגר בעניינם של בני הזוג נובל ברע"א 4644/92 הנזכר לעיל, כדלקמן:

"תכליתו של ההסדר הקבוע בסעיף 134 היא לאסור "נשיכת נשך בסיטואציה המיוחדת של פשיטת רגל, כאשר הנושאים בנטל הנשך הזה הם נושיו האחרים של החייב (א' פרוקצ'יה, דיני פשיטת -רגל והחקיקה האזרחית החדשה בישראל (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, תשמ"ד)221). היינו, הרעיון המונח ביסוד ההסדר המגביל את גובה הריבית לצורך הדיווידנד הוא לחתור, במידת האפשר,  לשוויון בין הנושים. נושה אשר יש לו הסכם לריבית החורגת מן התקרה, לא ייהנה על חשבון יתר הנושים, אלא יחלוק עמם במאסה, באופן שוויוני....

סיכומה של נקודה זו, בסעיף 134 ל פקודת פשיטת הרגל , המדובר בהתערבות של המחוקק בהסכמת הצדדים לעניין גובה הריבית. הסכמת הצדדים בנוגע לריבית יכולה להשתרע עד למועד הפירעון, היינו כאשר ההלוואה עומדת בעינה והריבית משולמת במועד או נצברת לזכות הנושה, ומעבר למועד זה, כאשר יש פיגור בתשלום".